יום ראשון, 20 במאי 2012

לאורר את הראש

בפעם הבאה שמתבצע גזל של המדרכה או של מקום חניה פוטנציאלי, אמרו תודה אם במקום פתח אוורור מכוער (שנותר לחשוב אם מתכננו פינטז רטובות על מישהי בשמלה מתנופפת) מציבים לכם פינת ישיבה מוקפת אדנית.
ייתכן ותחששו ליפול פנימה, אבל לפחות מישהו דאג לקישוט פונקציונלי ברחוב מכוער.
הידד.





בתים מבפנים מבחוץ

אירועי בתים מבפנים הינם יוזמה ברוכה המייצרת באז ועניין במידה שווה (בזכות לא מעט תקציבים).
לצערי מרבית ההצעות באירוע האחרון לא קלעו לטעמי והמעט שדיברו אליי היו בזמנים מקבילים ובצדדים שונים של העיר, אם כי אלו לא היו הצרות הגדולות ביותר שלי.

לעניות דעתי, קיומם של האירועים במשבצות זמן חופשיות כ"כ (סופ"ש) יוצרות עומס לא מוצדק בדמות נהרות של סקרנים שגודשים את הסיורים השונים ללא פרופורציה.
ארבה ואוסיף שדווקא הסיורים וההצעות שלא כרוכים בהרשמה כלשהי היו "ההצלחות" הגדולות, ועל כך ארחיב.
למחשבות אמיתיות אתם יכולים לדלג ישר לסוף.



מסלול אחד שנורא רציתי לחקור היה התחנה המרכזית החדשה (שתי האפשרויות המוצעות לא בוצעו עקב סיבות אישיות).
המרכזית עניינה אותי כבר מגיל צעיר, כאשר מפלסים שהיום נעולים והכניסות אליהם חסומות בקרשים ועגלות משא היו זמינים, מאוכלסים, ועם הזמן גם נטושים אך עדיין נגישים.
מפלצת הבטון העתיקה הזו תמיד עוררה אצלי תחושות שעד היום קשה לי לתרגם במלואן.
יצר הרפתקנות, הדחף לחפור ולגלות, סקרנות, הרגשה של מסע אל קרקעית הים או אזור קבורה מצרי; כל הנ"ל ועוד דחפו אותי לקומות הנמוכות ביותר, לרציפים שאינם בשימוש, למחסנים שנחסמו ע"י לוחות גבס שנשברו ע"י כח זדוני כלשהו.




כל הנ"ל כאמור לא קרה בסוף השבוע הזה, הסיור שבאמת הלכתי אליו בכל כולי היה הסיור במרתפי דיזינגוף סנטר.
גם כאן כבר יצא לי לראות באופן חלקי את בטן המפלצת (עוד מקום מרהיב דמוי מבוך שידו של אריה פילץ קשורה בו), אם כי האמנתי שכאן אוכל להרגיש ולחוות יותר כי המנחה הוא אדם האוחז בכל המפתחות ובקומוניקט הובטחו תעלות אוורור ואזורים סגורים.
כגודל הציפיה כך גם האכזבה.




התכנון הלקוי הורגש כבר בציון נקודת המפגש (שער שלוש).
שער שלוש או דיזינגוף 50 כפי שהיה מצויין בסוגריים של התקציר הינו השער שמתחת לגשר של מקדונלדס, לא השער של בנק הפועלים וכלי זמר אלא זה שמולו, השער של בנק דיסקונט.
לחריפים מכם כבר בטח ברור שכל הבניין הוא דיזינגוף 50, אבל זה לא חשוב כרגע.




היו בקלות מאה איש ומעלה שהגיעו לסיור המדובר.
ייתכן והיו 200 כי הם לא הפסיקו להגיע ולהתאסף. כשהמנחה דיבר (לתוך מגפון) לא שמעו אותו רוב שהיה הומה ודחוס.
בשלב כלשהו הבנתי שאני לא מעוניין להדחס במעברים תת קרקעיים לחים עם עוד עשרות רבות של בני אדם דוחפים ושלא תהיה לכם טעות, הם באמת דחפו וזה היה עוד לפני שהסיור למעשה החל.




הסיור הזה התחיל ונגמר בגלידה וכמה צילומים מהירים של נזקים גלויים בסנטר.
זה נס שהבניין הזה שורד כ"כ הרבה, רעוע, מתוחזק בדיוק במידה אבל לא יותר מדי, הוא זכר לשאפתנות של פעם, לתמימות בה ניצלו את המרחב כאילו הוא שייך לכולם ואפשר להתענג עליו.
כמו התחנה המרכזית - מדובר במבנה מאסיבי שמחפש להכיל יותר ממה שהציבור מוכן לתת, אם כי במקרה של הסנטר לפחות יש עניין כלשהו בניסיון לאכלס את כולו ולקדם את הצרכנות.
בעוד גורל התחנה המרכזית מוכתב ע"י הזנחה נפשעת - הסנטר זוחל קדימה בחמדנות.
פעם, לפני קצת פחות מעשור, חבר שלי עבר על דיזינגוף ולידו התנפצה פלטה מהחיפוי החיצוני שלו.
זה לא משל של ממש, סתם סיפור על החיים.

יום שלישי, 15 במאי 2012

העיר כמו משתנה לרגליך

והפעם פוסט קשה במיוחד, בהתאם להרגשה.

אובדן קולנוע תל אביב הינו בכיה לדורות.
בתוך כל קולנוע שנהרס יש סיפורים שנקברים ואיתם נהרסים גם בתי עסק פוטניאליים, מקומות בילוי, מועדונים, מסעדות קונספט, מקום מגוריהם של ערפדים המסתתרים מהחושך ויוצאים בלילה את הפארק כדי לאכול את הפחיות של המשפחה הממוצעת שאדישה לקיומם של זרים.





עד כמה דרוש לנו באמת עוד חניון?
כן, למראית עין יש מצוקה מורגשת, הרי הבנייה היא לגובה, האורחים באים לעיר לעשות קניות, הנה כולם ואין להם היכן לחנות והרי גם העירייה רוצה להתפרנס וגם בעלי הקרקע מבינים את הפוטנציאל. כולם יוצאים מורווחים.
כולם חוץ מהנשמה של העיר.
כולם חוץ מהאדם שנאלץ לעבור לקומפלקסים תעשייתיים של קולנוע, שמאבד מקום בילוי סמוך לבית, שמאבד בניין שניתן היה לשמר כזכר לימים עברו.








אפילו גלובוס גרופ עברו דירה שהרי אם אינני טועה כאן הם שכנו, ממש מאחורה, ליד הקיוסק שנראה כאילו תמיד סגור.
העולם נעלם, נוזל לנו בין האצבעות, כמו ירקות בשוק שאיש אינו מרים.
החלשים באמת לא מקבלים נתח, הכל נופל, הכל נשבר.
אני זוכר איך מצאתי אהבה בקולנוע מתמיד, במקום בו אנשים היו בעבר משחיטים זרעם לשווא, מישהו ערך שם מסיבה ואני מצאתי זכרונות נעורים מתוקים.
כיום הכל נמחק.






הרגש הישן נעלם, במקום רומנטיקה נשארנו עם בצע כסף.
הכל נהרס ובמהרה כל החיים שלנו יראו כמו השכונות החדשות בראשון לציון.
לא נוכל לצאת מהבית מבלי לפרנס מישהו אחר.
השטח הציבורי יהפוך לגינה בה דוקרים ושאר השטח הציבורי יתקיים אך ורק במרכזי קניות שנועדו לגזול את המעט שנותר לכם.
זהו כתב אישום כנגד עיר שנעלמת והאנשים שגרמו לעוני התרבותי והכלכלי ששורר בה.







קירות נותרו, אבל בסמוך אנשים חיים יפה.
הם גרים בבתים שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי לקנות ואולי אף לא לשכור.
אף אחד לא מדבר על זה בצורה בוטה.
אנשים שוכחים שכספי המס אמורים בסופו של דבר לתת מענה לכולם, מענה כוללני, לעזור לנו לעבור את היום ולא לחשוש מהמחר.







המציאות שלנו נעה בין קירות גבס משותפים של דירה מחוקלת אשר מעברם השני מחפשי מקלט ועבודה לבין עושר אינסופי של חנויות המציעות בגדים שעלותם היא משכורתו החודשית של אדם פשוט.
החיים הם קניון אחד גדול ואנחנו שורפים את כספי הפנסיה במספרת הטייקונים.
הנה נולד עוד אדם ובמקום סביבת מגורים אנו מספקים לו כלא לכל החיים.
עבודה \ חששות \ עבודה \ חששות \ עבודה \ חששות \ עבודה.
כולנו במרחק מחלה אחת מלהיות ללא קורת גג.




ועם זאת, חייבים לסיים בנימה אופטימית, ראו איזה מגדל שן יפה, ניתן להשקיף ממנו על הזוהמה כאילו לא קיימת, לראות הכל מזווית אחרת, אנשים מתרוצצים למטה אל העבודות הקטנות שלהם, בכיסים מלאים מטבעות.
לא הכל שחור, כל עוד יש לך ממון.


האדריכלות כיום הינה פשע כנגד אנשים שאין להם היכן להתגורר.
אדם העובד כדי לשרוד לא יוכל.

פותחת את רגליה ובוערת בה אש

עטוף מצדדיו בבתי בושת המחפשית לתת עיסוי - מסתתר הפחות הזה, לא ברור איזה מין לול הוא היה בעברו, כיום הוא סוג של חניון המעניק שירותי רחצה למכוניות.
גברים תאוותנים חולפים על פניו בלילה, אנשי עבודה משתמשים בו ביום.
על פי חזות הפח כנראה וחלק מהביתן חווה שריפה.





התגנבתי בחסות החשיכה לרחוב הזה
מחפש את עצמי
תחת אור הכוכבים
משתין מאחורי פח
מחפש משמעות באזור תעשיה נטול חיים
שומע גניחות ומוזיקה רכה מימין
זו היא איננה חתרנות, זהו אורח חיים של אנשים אחרים שתמיד ישאר זר בשבילי
חיפשתי את הפיצה הקרובה ביותר אך היא הייתה סגורה
מישהו אחר חיפש להדקר

אנשים מסתתרים מאחורי מסכי מחשב וחולמים על חיים טובים יותר. הם מחפשים אותם בגוגל.
העולם שולח עלינו שקרים ואנחנו צריכים מבנים יפים בכדי להסתתר בתוכם.
בבוא היום יהיה בניין לכל איש, או לפחות חלקת אדמה.

יום חמישי, 3 במאי 2012

אומה של פחדנים

פיסת אבן כה נאה עומדת בלב אזור המיושב עד מחנק
לא רק שהוא עמוס בנפשות כיום - יש בקרבת מקום גם מגדלים אשר נבנים
נחפרת אדמה, חניונים נתלשים, תושבים מורטים שיער וחושבים על העתיד לבוא
ובמרכז עומד נכס זנוח
מעלה צחנה של שתן ונותן מקלט למחוסרי דיור
אנשים שקופים שמשתמשים בסם משתמשים גם במבנה שעומד ולועג לעוברים ושבים
אתם משלמים אלפי שקלים בחודש על 35מ"ר
המבנה קורא בקול לכל הפחדנים
אלא שהולכים לידו בחודשי הקיץ ומוחים
מוחים וחוששים להכנס
חוששים ממחט, חוששים מהחוק, חוששים מלהביט לפחד בעיניים
חוששים להרים ראש ממעל הטלוויזיה ולראות איך המכונה השלטונית מאפשרת לאזורי מחייה להפוך לפחי אשפה
איך גופים שלטוניים מרשים לעצמם לוותר על האדם החלש כי הוא ממילא לא מפרסם אותם מספיק
הומלסים לא משלמים מיסים ולכן הם לא חשובים
מבנה ריק הוא פשע
לפשע הזה יש בעלים
לפשע הזה יש גיבוי
לפשע הזה יש משטרה משלו

גרפיטי | הבנק החקלאי | החשמונאים

כנגד מתקפת זומבים

אין טעם לחפש היגיון אך ישנו מקום לחיפושי פגם
כאשר בונים בתי ספר שנראים כמו בתי כלא שנראים פוסט אפוקליפטיים
מצודות רמות שמשדרות סכנה
הרי איך ניתן לפנות לנוער מגוון ולהפכו לאושי אם דוחסים אותו למכלאות צבועות חאקי
ייתכן וללא כמויות מוגזמות של סוגר ובריח
ייתכן וללא גדרות רמות
ייתכן בקיומה של תשתית רעועה פחות
מיקום הנותן יותר השראה
מדשאה במקום אדמה מאובזרת זכוכית שבורה
לו יהי



יום שלישי, 1 במאי 2012

פינתי

במבט ראשון הצורות הנפלאות מונחות נהדר אחת על גבי השניה
הכל צועק שיק ושימושיות
הבניין מתכתב נפלא עם הסביבה ואפילו מכיל פתרונות חניה הולמים
במבט ראשון הכל נפלא
החזית מותאמת לקווי המתאר של צומת רחובות ושומרת על פאסון
למטה יש מקומות לסעוד בהם
מקומות ללמוד בהם
מקומות לשבת בהם בגינה קטנה וירוקה

במבט שני: פין



סגור לי ת'פינה

עוצר ותוהה בקול:
מה קרה לשאר
לאן נעלמה החתיכה
איפה המזגן
מי חשב על הקרניז הנפלא הזה
למה יש רק קומה אחת
מדוע לפינה החסרה יש רצפה ומדרכה
מתי יהרסו את הבניין הזה ומה יבנו במקום
עד מתי יוכלו בעלי סדנאות להתקיים לצד מגדלים
מה יקרה בסדנאות הללו כשכולם ירצו לעבוד אך ורק בהייטק?


בקרוב

מאחורי חומה זו עתיד להבנות
בנתיים החניון התחלף בחפירות
מתחם השוק הסיטונאי חוגג בדחפורים
את התרחבות העיר
עומס תושבים
בקרוב יותר מדי אנשים יתחרו על הנתיבים
נרד ברגל מגורד השחקים ונצפה יחד בפקקים
בינתיים בורות גדולים וציוד כבד
בלב כבד
בקרוב תתחלף תקופה



מקטן לגדול וההיפך

אם באים בשעה הנכונה אפשר אפילו להוסיף זריחה לרשימת הדברים החיוביים שבגרם המדרגות הזה
עולים למעלה והכל מתרחב
שביל צר של סמטה הופך למדרגות שהופכות לצומת או מחלף עם עצים וירוק ופנורמה ואפילו בניינים גבוהים שהעין מתקשה לתפוס את רוב קומותיהם

מאידך גיסא

אם באים בשעה הנוכנה אפשר אפילו להגיד שמרחוב מואר אתה יורד במרגות שמצטמקות ומכניסות אותך לרחוב קלסטרופובי בו ניתן להדרס בקלות כי המדרכה היא בחלקה חניון והאפלה תופסת את העין

זו שאלה של פרספקטיבה
אבל הכי נחמד זו המרפסת המשקיפה שלא רואים בתמונה
היא מסתתרת מימין
אחרי כל השיפועים והזוויות

* הזריחה בתצלום היא למעשה שקיעה


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...